<h1>הוראות מרבני צרפת — פסקי רבינו יחיאל מפאריס</h1>
<h2>דף נה.</h2>
לפני ר' הובא טלה שלא היתה לו אלא כוליא אחת והכשירו, ואמ' דוקא נטל כוליא אחת כלה כשר אבל אם היתה שם והקטינה עד כפול טרפה, ואם לקתה מחמת מכה [נמי טרפה] (והיכא דהיתירא בדרא דאוני מורה היתירא).
<h2>דף סז:</h2>
מעשה היה שנמצאו תולעים בבשר יבש לאחר שנתבשל בקדרה והתיר ר', והביא ראיה מסוף אלו טרפות מקישות שהתליע באביה שכל זמן שלא פרשו התולעים לאויר העולם לא קרינן להו שרץ השורץ על הארץ ואינן אסורין.
<h2>דף צג.</h2>
וכנתא שנפלה בקדרה משערי' בששים באותן חוטין שבה מפני שחוטין הן שאסורין ולא כנתה עצמה אסורה, ומר רב יהודאי גאון גזר עליה שלא תבשל בקדרה, ואמ' לי ר' שהוא אינו אוכלה וגם רבו של רבו כמו כן אבל בני ביתו אוכלין אותה.
<h2>דף צז:</h2>
שאלו רבי' שמשון על בשר בחלב שיעורו בכמה, ואמ' בששים. והעיד כי מעשה בא לפני ה"ר יעקב ב"ר יקר על כף אחת חולבת שהגיסו בה קדרה של בשר ושיערי' בששים לפי מה שנכנס בקדרה ולא לפי כלה ולא נמצא אדם מחמיר בדבר לבד הגאון ר' יצחק הלוי, וכל גאוני לותייר נוהגים בששים.
<h2>דף ק.</h2>
דג טמא שנתבשל עם דג טהור הובא לפני ר' והכשירן וטהרן וצוה להשליך דג טמא לחוץ, ואמר הואיל ונמצא האסור לא נשאר באחרים אלא טעמו ובטל בששים כשאר אסורין, אבל אם לא נמצא האסור ויודעין בבירור שנפל לשם אפי' ברבוא רבואות הואיל ובריה הוא לא בטיל, ודברי האומר באלף בטיל שבוש הוא, וכן הורה למעשה.
<h2>דף קט:</h2>
דין כחל שנתבשל עם בשר. על הכחל אני משיבך אני לא שמעתי קורעו ומוציא את חלבו להתירו עם הבשר לא לכתחילה ולא בדיעבד אלא להתירו בפני עצמו, אבל כחל שנתבשל אוסר בששים כשאר אסורין שבתורה, וכן הלכה רווחת בישראל בין כחל שהיה מיניקה בין כחל שאינה מיניקה לא חלקו חכמים בדבר משום גזירה.
<h2>דף קיא:</h2>
דין כף חולבת. מעשה היה שבחשו קדרה רותחת של בשר בכף חולבת, והתיר המאכל והקדרה משני טעמים, [אחד שהיה בקדירה יותר מששים בכף, ועוד] דאפי' לא היה בקדרה ששים מותר הואיל ואין בת יומא נמצא הטעם שנתנה בקדרה טעם לפגם ומותר, ואף הכף מותרת מפני שגיעול בשר הנבלע בה הויא למחר טעם לפגם, ואך שלא לפקפק ולנהוג קל באסור צוה לחלוט את הכף [ברותחין].
<h2>דף קיב:</h2>
דין דג ובשר שנמלחו יחד. דגים ובשר שנמלחו זה עם זה אפי' בכלי מנוקב אסורין הדגים לבדן, משום דדגים רפו קרמייהו ועופות קמיטי ובעידנה דפלטי עופות בלעי דגים. ופי' דגים קרום שלהם דק וקלין לפלוט צירן ועופות צמותין ואין קלין לפלוט הדם, ובעת שנחו הדגים לפלוט עדיין פולטין העופות ובולעין הדגים דם הנפלט מעופות ולכך אסורין.
דין חתיכה של נבלה שנמלחה עם חתיכה כשרה אסור אע"פ שנמלחו בכלי מנוקב שבשר שחוטה בולעת מן הציר דנבלה, וציר נבלה אסור כמותה שנא' [ויקרא י"א] ואלה הטמאים לכם הוה ליה למימר טמאים ומהו הטמאים לרבות צירן ורוטבן וקיפה שלהן.
הקערה שנמצא בו מלח [לאחר] שנמלח בה בשר מותרת הקערה שאין לו מים אלא לחלוחית בשר.
<h2>דף קיג.</h2>
דין דגים מלוחים. כל גדולי הדור סומכין ואוכלין מלוחי גוים כדחזקיה, ונהגו אסור בסתם דגים מלוחים מפני שדגים טמאים עולין שם ולא אמרי' הני פלטי צירייהו ולא בלעי, אלא ודאי הני בלעי מהני ומלוח הרי הוא כרותח. לכך אותו מין מלוחין שאין דגים טמאים עולין עמהם ולבדן הן נמלחים נהגו בהן היתר.
רבי' תם, על מליח יבש אם לא רחץ והושם בקדרה אין בכך כלום, ומה שאמ' שמואל מדיח ומולח ומדיח, [ההיא] הדחה אחרונה לא מפקא דמא, דכל הדם שבאברים כבר יצא לחוץ במליחה, ומה שמדיחין הבשר באחרונה כדי לרחצו מדם שנתלכלך מבחוץ ממה שיצא, וכשנתיבש אין לו לחלוחית ומותר.
מעשה היה על שומן אווז שמפרידין מן הבטן שנמלח ולא הודח והושם בקדרה, והתיר ר' התבשיל שדכו בבני מעיין הואיל ומן הבשר מפרידין אותו ואין מחזיקין דם בבני מעין, ועוד הואיל וכל כך הוא קטן והדחה אחרונה אינה אלא מפני לכלוך דם שבחוץ בהאי כל שהו הוי הלכלוך בטל בכל מה שבקדרה. אחר כך היה מגמגם ר' ולא רצה להורות דלהוי בחזקת בני מעיין, וגם הואיל ולא הודח במאי נכשרינהו, דשמואל אמ' אין הדם יוצא עד דעביד הני תלת מילי הדחה ומליחה יפה והדחה יפה.
וכנתא שנפלה בקדרה משערי' בששים באותן חוטין שבה מפני שחוטין הן שאסורין ולא כנתה עצמה אסורה, ומר רב יהודאי גאון גזר עליה שלא תבשל בקדרה, ואמ' לי ר' שהוא אינו אוכלה וגם רבו של רבו כמו כן אבל בני ביתו אוכלין אותה.
ואם מלח בשר בכלי שאינו מנוקב מה שלמעלה מותר ומה שלמטה אסור.
